החלטה בתיק ע"א 5022/04

           ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (סגן הנשיא י' שמעוני) מיום 18.5.04 שלא לפסול עצמו מלשבת בבש"א 3939/03.

1.        בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים שעניינם עבודות בנייה המבוצעות בפרויקט בנייה בירושלים. בין היתר, הגיש המשיב, המתגורר בבית שכן, תובענה לבית משפט השלום בירושלים כנגד מספר דיירים וכנגד מבצעי העבודות (ת.א. 3769/04). במסגרת התובענה הוצא (ביום 4.3.04) צו מניעה זמני כנגד המשך עבודות הבנייה. משלא פסקו עבודות הבנייה הגיש המשיב שתי בקשות לפי פקודת בזיון בית המשפט כנגד המערערים ומספר דיירים נוספים (בש"א 3465/04 ובש"א 3646/04). בית המשפט (השופט ר' יעקובי) הטיל (ביום 21.4.04) קנס על תנאי בסכום של 15,000 ש"ח לכל יום של הפרת צו המניעה וקבע כי על המערערים ועל דייר נוסף ליתן טעם מדוע לא יוטל עליהם קנס בפועל ומדוע לא יורה בית המשפט על הריסת כל הבנייה אשר התבצעה לאחר מתן צו המניעה. בין לבין, המשיב הגיש בקשה נוספת לפי פקודת בזיון בית המשפט (בש"א 3939/04) בנוגע להפרות נוספות של צו המניעה. בהחלטתו (מיום 9.5.04), שנשאה את הכותרת בש"א 3939/04, דחה בית המשפט את עמדת המערערים (בבש"א 3465/04 ובבש"א 3646/04) והחליט לכוף קנס של 70,000 ש"ח על המערערים ועל דייר נוסף, אשר אי תשלומו יוביל לשלושה ימי מאסר. כן נקבע, כי הדיון בבש"א 3939/04 יתנהל בפני שופט תורן וזאת עקב יציאת השופט ר' יעקובי לשבתון. מנוסח ההחלטה לא ברור האם החלטת בית המשפט מתייחסת לכל שלושת הבקשות לפי פקודת בזיון בית המשפט או רק לשתיים המוקדמות בזמן. המשך הטיפול בהפרת צו המניעה הועבר לידיו של השופט התורן, סגן הנשיא י' שמעוני. בית משפט השלום (סגן הנשיא י' שמעוני) קיים דיון בעניינו של המערער 1 בלבד, משלא התייצב המערער 2 עקב מחלה. בהחלטתו, המתייחסת למערער 1, קבע (ביום 13.5.04) כי:

"שמעתי טענות ב"כ הצדדים ועיינתי עיון מעמיק בכל המסמכים, הן בתיק העיקרי והן בתיקים בהליכי הביניים. אין חולק כי העבודות בפרויקט נשוא התביעה והבקשה נמשכות מזה זמן רב, תוך הפרה בוטה ומתמשכת של כל המשיבים ובכלל זה המשיב שלפנינו. בית משפט זה נתן החלטותיו ביום 1.3.04, 4.3.04, 15.3.04, 21.3.04 ולאחרונה ב- 9.5.04. בהחלטה זו כאמור הוטל על המשיב קנס כספי ואם לא ישולם, יאסר למשך 3 ימים.

חרף כל ההחלטות שניתנו, העבודות בפרויקט נמשכו, תוך הפרת צווי בית המשפט ותוך ביזויים.

כפי שציינתי, מדובר בהפרות בוטות, תוך רמיסת החוק. כל משיבים, ובכלל זה המשיב שבפנינו [המערער 1- א.ב.], מתעלמים באופן מכוון מההחלטות וממשיכים בביצוע העבודות. לאחרונה אף פנו לבד"צ, על מנת לגרור את המבקש [המשיב- א.ב.] לדיון בפניו וכל זאת לע מנת למשוך את ההליכים ולאפשר סיום הליכי הבניה.

יודגש כי לכל עבודות הבניה אין היתר ואף הוצא צו הריסה על ידי רשויות התכנון."

           עוד קבע בית המשפט בהחלטתו, כי המערער 1 הפר את צווי בית המשפט המחייבים אותו בתשלום קנסות על ביצוע עבודות הבנייה בניגוד לצו המניעה והחליט לכוף עליו שלושה ימי מאסר.

2.        המערערים הגישו (ביום 18.5.04) בקשה לפסול את בית המשפט מלדון בעניינם. לטענתם, בית המשפט גיבש את עמדתו השלילית לגביהם, כפי שהדברים באו לידי ביטוי בהחלטתו (מיום 13.5.04). המשיב טען בתגובה, כי אין עילה לבקשת הפסילה וכי כל מטרתה היא לעכב את המשך ההליכים בתיק ובכך לאפשר את המשך עבודות הבנייה. בית המשפט דחה (ביום 18.5.04) את הבקשה. נקבע, כי החלטתו נסמכת על קביעותיו של השופט ר' יעקובי בעניינם של המערערים ומכל מקום כלל לא התגבשה עילה לפסילתו. עוד ציין בית המשפט, כי החלטתו ניתנה במסגרת של שופט תורן הדן בבקשות לפי פקודת ביזיון בית משפט וכי אינו מביע כל עמדה ביחס לתובענה המתנהלת בין הצדדים בפני השופט ר' יעקובי.

3.        על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול עצמו הוגש הערעור שבפני. המערערים חוזרים על טענתם ומוסיפים לה טענות על יחסו השלילי של בית המשפט, כפי שהוא התבטא, בין היתר, בהוצאות שהשית עליהם (בהחלטתו מיום 18.5.04) ובדחייתו את בקשת המערער 1 לעכב את ביצוע המאסר שהושת עליו. כן טוענים המערערים, כי השופט ר' יעקובי העביר לסגן הנשיא י' שמעוני את הטיפול בבש"א 3939/04 בלבד ולא בבקשות האחרות (בש"א 3465/04 ובש"א 3646/04) ולכן החלטתו ניתנה ללא סמכות. לטענתם, החלטותיו של בית המשפט בעניינם מקימות חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתו.

4.        לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. טענות המערערים מכוונות כנגד החלטותיו של בית המשפט במסגרת ההליכים המתנהלים בין המערערים למשיב. השאלה העומדת לדיון היא, האם יש בהחלטותיו של בית המשפט משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים. כפי שכבר נקבע בפסיקה, סופיות העמדה נגזרת מן האופן שבו הובעה ומן המסגרת הדיונית בה הובעה והוכרעה (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573, 588-589, 604-606; ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 625; ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב-תמיר (לא פורסם)). החלטתו של בית המשפט (מיום 13.5.04) ניתנה במסגרתם של הליכים שעניינם הפרת צווי בתי משפט (צו מניעה וצווים בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט). עובדת הפרתם של צווים אלה נקבעה במספר החלטות קודמות (מפי השופט ר' יעקובי). אכן, סגן הנשיא י' שמעוני לא קבע ממצא חדש שלא נקבע בהחלטות הקודמות, ביחס להפרת צווי בית המשפט. החלטתו עוסקת בשאלה, האם שילם המערער 1 את הקנס שהטיל עליו השופט ר' יעקובי (ביום 9.5.04) בגין הפרת צווי בית משפט. אין היא קובעת, כי המערערים הפרו צווי בית משפט ובכללם את הצו המטיל עליהם תשלום קנס. אכן, קביעה זו נעשתה בעבר ועל בסיסה ניתנה ההחלטה נוכחית. לפיכך, לא שוכנעתי בקיומה של עילה בדין לפסילתו של בית המשפט. אף בטענות הנוספות אותן העלו המערערים אין כדי להקים עילה לפסילתו של בית המשפט. כפי שנפסק לא אחת, הדרך לתקיפת החלטות אלה היא על ידי הגשת ערעור או רשות ערעור (בהתאם לסדרי הדין) ולא באמצעות בקשה לפסלות שופט. את הביקורת יש להפנות לגופה של ההחלטה (ראו: ע"א 1557/96 אלעני נ' טוויל (לא פורסם); ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 8681/03 בורנשטיין נ' סטולמן (לא פורסם)).

5.        אשר על כן, הערעור נדחה.

           ניתנה היום, ד' בחשוון תשס"ה (19.10.04)

                                                                                                ה נ ש י א

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: